חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ ואח' נ' חברת הגיחון בע"מ

פסק דין

העותרות הגישו לבית משפט זה עתירה מינהלית נגד דרישת תשלום מיום 13.6.2010, שקיבלו מהמשיבה (חברת הגיחון בע"מ) על סך כולל של 1,180,922 ₪, וזאת בגין אגרת פיתוח מערכת מים והיטל ביוב. העתירה היא לביטול דרישת התשלום, והחוב על-פי דרישת התשלום; וכן למתן הצהרה שאם קיים חוב הנובע מדרישת התשלום – הרי שהוא התיישן.

בהחלטה מיום 23.5.2013 הוריתי לעותרות להודיע ולנמק מהו מקור הסמכות של בית משפט זה לדון בעתירה שבכותרת. בהמשך הוגשה גם בקשה של המשיבה לסילוק העתירה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית, ובהחלטה מיום 27.5.2013 הוריתי לעותרות להתייחס גם לבקשה זו במסגרת התגובה להחלטה הנ"ל.

העותרות, בהתייחס לשאלת הסמכות העניינית, טוענות שבית משפט זה אוחז בסמכות עניינית. כך, לפי הטענה, לנוכח חוסר הבהירות בעניין הסמכות העניינית לתקיפת דרישת תשלום של תאגיד מים וביוב; ולנוכח הזיקה בין הרשות המקומית לבין תאגיד מים וביוב. כך גם לנוכח העובדה שבפועל עתירות מעין אלה מתבררות בבית משפט לעניינים מינהליים – ובאשר תאגיד מים הוא "רשות", כמשמעה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000. נטען גם, שקיימת לאקונה בחוק במובן זה, שלאחר חקיקת חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 לא תוקנה התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים תוך קביעת הסמכה מפורשת. עוד נטען, שבעניינן של העותרות קיימות נסיבות מיוחדות הקושרות את עיריית ירושלים לדרישת התשלום הספציפית שהוצאה לעותרות באופן המצדיק את בירור העתירה לפני בית משפט זה. זאת, מכיוון שאחת הטענות העיקריות בעתירה היא, שההיטל והאגרה נדרשו לפני עשרות שנים על-ידי עיריית ירושלים בעצמה – כאשר חברת "הגיחון" המשיבה עדיין לא הייתה קיימת ומדובר בהיטל ואגרה שמתייחסים לתקופה שהייתה לפני הקמת המשיבה. העותרות הוסיפו וטענו, שחברת הגיחון היא זרוע מזרועותיה של עיריית ירושלים. החלטת "הגיחון" לשלוח דרישת תשלום בגין אגרות פיתוח ביחס למבנה שבנייתו הסתיימה לפני למעלה מחמישים שנים וחובר לתשתיות מים סמוך לאחר בנייתו או לאחר קבלת היתר בניה, היא החלטה שמהווה למעשה החלטה מינהלית של עיריית ירושלים. דרישת התשלום מתייחסת אפוא להתרחשויות, עובדות ופעולות הקשורות לעיריית ירושלים, ולכן בית משפט זה מוסמך לדון בעתירה. העותרת ציינה, שאם זהות מקבל ההחלטה חשובה מבחינה פורמאלית, יתבקש תיקון העתירה על-ידי הוספת עיריית ירושלים כמשיבה. לבסוף, ולחלופין, ואם יוחלט שבית משפט זה נעדר סמכות, מבקשות העותרות שהתיק יועבר לבית משפט השלום בירושלים לבירורו כהמרצת פתיחה.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, מסקנתי היא שדין העתירה לסילוק על הסף בשל היעדר סמכות עניינית. בעת"מ (י-ם) 46087-05-12 בית החולים הצרפתי סנט לואיס ואח' נ' חברת הגיחון בע"מ (19.9.2012) נקבע, שאף אם ניתן לראות במשיבה – תאגיד המים הגיחון – "רשות", ומבלי שנקבעו מסמרות בדבר, אין בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים פרט המקנה לבית משפט זה סמכות לדון בעתירות המופנות כלפי דרישות לתשלום היטלים או אגרות של תאגידי מים (לאסמכתאות נוספות ראו שם בפסקה 9). נקבע עוד, שלא ניתן לראות בתאגיד מים "רשות מקומית" כמשמעה בפרט 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (שם, בפסקה 10). קביעות אלה יפות גם לכאן. לפיכך, בית משפט זה אינו מוסמך עניינית לדון בעתירה שהוגשה התוקפת דרישת תשלום של תאגיד מים. בטענה שנסיבות שונות קושרות את עיריית ירושלים לדרישת התשלום – אין כדי להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה, משעה שהעתירה מופנית נגד דרישת תשלום של הגיחון (ולגביה מופנים גם הסעדים המבוקשים). הבקשה להוספת עיריית ירושלים כמשיבה אינה משנה אפוא ממסקנת חוסר הסמכות ביחס לטענות נגד דרישת התשלום של "הגיחון" – שהיא בלב העניין (וראו עוד, פרשת בית החולים הצרפתי שלעיל, בפסקה 10 לפסק הדין).

על כך יש להוסיף, שלאחרונה ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בבג"ץ 4439/11 מסעדת קדרים נ' מי כר בע"מ (9.1.2013). העותרות ערות לפסק דין זה, והן הפנו אליו בתגובתן. בפסק דין זה נקבע, שנראה שהמסלול הנכון להשגה על דרישת תשלום של תאגיד מים וביוב – שטרם שולמה – הוא הגשת תובענה לסעד הצהרתי לבית המשפט המוסמך נגד הדרישה לפי סכומה. פסק דין זה משמיע אם כך גם כן את המסקנה, שהסמכות אינה לבית משפט זה – בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

כאמור, טענה חלופית של העותרות הייתה, שיש להעביר את התיק לבית משפט השלום על מנת שיתברר כהמרצת פתיחה. זאת, בהסתמך על פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין מסעדת קדרים. אלא שלא מצאתי לנכון להורות על העברת ההליך, חלף סילוקו על הסף, בנסיבות העניין. מדובר בהליך שונה שלו סדרי דין שונים, ודרך המלך, בנסיבות העניין, היא הגשתו מחדש לבית המשפט המוסמך. גם בית המשפט העליון, בעניין מסעדת הקדרים, לא מצא לנכון להעביר את ההליך, שסולק על הסף (וראו עוד, רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת (6.5.2005)).

התוצאה היא, שהעתירה מסולקת על הסף, ומבלי להביע כל עמדה לעניין הטענות שבעתירה לגופן. בנסיבות העניין, משעה שעניין הסמכות העניינית הועלה ביוזמת בית המשפט, ולא התבקשה התייחסות המשיבה לעניין זה (הגם שהוגשה בקשה מיוזמתה לאחר מתן ההחלטה בנדון), אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: